המשבר החדש שטראמפ יצר מול אירופה סביב גרינלנד

אתמול (שלישי), המדדים ירדו בלמעלה מ- 2% בעיקר בגלל משבר גרינלנד אותו יצר טראמפ. טראמפ יצר משבר חדש מול דנמרק ומספר ארצות באירופה המתנגדות לרכישת גרינלנד ע"י ארה"ב, שאיפה ישנה של טראמפ. הסיפור של גרינלנד הוא נקודת חיכוך שמחברת יחד שלושה דברים שטראמפ רואה בהם חשיבות עליונה: כוח צבאי, חומרי גלם קריטיים לתעשיה, ומנופי לחץ כלכליים.

בשנים האחרונות הוא חזר שוב ושוב לרעיון שארה״ב “צריכה” את גרינלנד איסטרטגית בהגנה על האזור מול רוסיה ושלדנמרק, בעלת האי, אין יכולת לעשות זאת. בנוסף, ארה"ב ממנת את נאט"ו ומגינה על אירופה והאירופאים כלל לא תרמו את חלקם לנאט"ו.

בקיצור, טראמפ רוצה שליטה אמריקאית בגרינלנד – מטעמים של:

•          ביטחון אסטרטגי מול רוסיה וסין

•          שליטה בנתיבי הקוטב

•          וגם בגלל משאבי הטבע האדירים שם

טענותיו כלפי אירופה ודנמרק:

•          דנמרק “לא מנהלת נכון” את גרינלנד ולא מסוגלת לעמוד מול הרוסים

•          גם אירופה לא מסוגלת להגן על האזור

•          זה אינטרס ביטחוני אמריקאי עליון

השיח הזה יצר מתיחות ישירה מול דנמרק (שהאי נמצא בריבונותה) ומול אירופה בכלל.

מנקודת המבט האירופית זו מדיניות של בריונות כלכלית וניסיון לפרק את האיחוד האירופי מבפנים.

מנהיגים באירופה מדברים עכשיו על עצמאות אירופית מארה״ב והגנה על ריבונות כלכלית כי דנמרק היא גם מדינה אירופית וגם חברה בנאט״ו.

מה בדיוק טראמפ רוצה מדנמרק ומאירופה

שליטה אסטרטגית באי הארקטי

גרינלנד יושבת על ציר גיאו־אסטרטגי קריטי: נתיבי ים חדשים שנפתחים עם הפשרת הקרח, קרבה לרוסיה, ומרחב שמאפשר התרעה מוקדמת של מכ״ם במקרה של התקפה רוסית. המקום גם עוזר לפעילות ופיתוח של חלל/טילים. לארה״ב יש נוכחות צבאית ארוכת שנים בגרינלנד: הבסיס הידוע היסטורית כ־ Thule  וכיום Pituffik Space Base  והוא חלק מהמשקל האסטרטגי שטראמפ מצביע עליו.

הימור על “הבטן הרכה” של אירופה

כשדנמרק ואירופה אומרות “לא למכירה”, טראמפ הופך את זה למשבר מול שותפיו בנאט"ו לאחר שארה"ב ממנה את נאטו ב- 50 השנה האחרונות. טראמפ בודק האם אירופה יכולה להגיד לא לארה״ב בנקודה אסטרטגית כמו גרינלנד במקרה זה ותעמוד בפני תשלום מחיר כלכלי/פוליטי.

איך הוא מנסה ללחוץ: איום המכסים

טראמפ משתמש באיום מכסים ככלי מו״מ קלאסי: לא רק “להעניש”, אלא לייצר עלות מיידית להתנגדות. לפי דיווחים, הוא איים במכס רוחבי של 10% מתחילת פברואר שיעלה ל- 25% בתחילת יוני על יבוא ממדינות אירופיות/חברות נאט״ו, כחלק מאסטרטגיה של “או שאתם מתיישרים עם ההצעה שלי או שהגישה שלכם לשוק האמריקאי מתייקרת”.

הנקודה החשובה: גם אם איום המכסים לא מתממש במלואו, הוא עובד פסיכולוגית וכלכלית כי הוא מכניס אי־ודאות מיידית לחברות, לשרשראות אספקה ולשווקים והופך נושא שבמחלוקת לנושא שמכאיב בכיס לגורמים רבים. כמו שאנחנו רואים, זה מיד התבטא בשוק ההון וגרם לירידות משמעותיות עם תחילת המסחר השבוע ביום שלישי.

למה דווקא גרינלנד

אי עצום עם מעט אנשים

בגרינלנד חיים בערך כ־56 אלף תושבים בלבד - מעט מאוד ביחס לשטחה העצום, ולכן היא נראית למעצמות כמו “נדל״ן גיאו־פוליטי” יותר מאשר מדינה מלאה שבעצם רוצה עצמאות.

קרח ואקלים, ומה זה אומר על העתיד

רוב גרינלנד מכוסה שכבת קרח ענקית. אם אפשר לדמיין המסה מלאה של שכבת קרח זו, היא תתרום סדר גודל של ~7 מטר לעליית מפלס הים העולמי דבר שיציף את רוב ערי החוף בעולם במים. זה אחד הנתונים שמסביר למה האי הזה נחשב גם “חזית אקלים” וגם “חזית משאבים".

משאבי טבע 

בגרינלנד, מתחת לשכבות הקרח, יש מחצבים של אורניום, מתכות נדירות (שכרגע מסופקות לעולם בעיקר ע"י סין), ומרבצי נפט וגז. הערכות לכמויות הנפט/גז: באגן משאבים קונבנציונליים בהיקף שווה־ערך ממוצע של כ־31,400 מיליון חביות נפט (כולל נפט, גז נוזלי וגז) - נתון שממחיש למה המעצמות מסתכלות על האזור כעל “קופה” פוטנציאלית ואפשרות להסרת התלות בסין בטווח הארוך.

בדיוק כאן נכנס הסיפור של עצמאות גרינלנד מול דנמרק. תקציבית, דנמרק תומכת בגרינלנד בהיקפים גדולים, בערך מיליארד דולר בשנה, כדי לקיים שירותים ומדינה מתפקדת. ללא תמיכה זו החיים בגרינלנד היו בלתי אפשריים. מצד שני, אוכלוסיית גרינלנד רוצה עצמאות מדנמרק או כל מעצמה אחרת ומוכנה לחתום על חוזים מסחריים ארוכי טווח עם גורמים שמעוניינים באוצרות הטבע שלה. התקווה לעצמאות נשענת על משאבי הטבע שיופקו בכרייה, המינרלים והמתכות הנדירות, הפקת נפט וגז.

איך זה נראה מהצד הדני והאירופי

מבחינת דנמרק והאיחוד האירופי, השיח על “קנייה” או “העברה” של גרינלנד הוא לא רק על אדמה אלא על עיקרון הריבונות ועל תקדים: אם לחץ כלכלי (מכסים) יכול לכופף החלטות ביטחוניות/טריטוריאליות, אירופה נכנסת לאזור מסוכן שבו כל משבר יכול להפוך לאיום ומסחר בכוח.

לסיכום

טראמפ לא “רב” עם אירופה בגלל אי קפוא. הוא צריך את גרינלנד כמנוף שמחבר השגת יתרונות איסטרטגיים צבאיים, משאבי טבע עתידיים, ומסחר. למרות שניראה שאין שום סיכוי שגרינלנד עצמה, דנמרק או אירופה יסכימו לזה, יתכן וכל הכוונה שלו היא להשיג וויתורים במשא ומתן על הסכמים מסחריים ארוכי טווח לבנות בסיסים באי ולהפיק את אוצרות הטבע של גרינלנד.

השבוע טראמפ צפוי לנאום ביום רביעי, 21 בינואר 2026, במסגרת הוועידה הכלכלית העולמית  (Annual World Economic Forum) בדאבוס.

בכנס עצמו הוא צפוי לדבר בעיקר על נושאים כלכליים (כולל נושא דיור), ובמקביל יעלו גם נושאים גיאו-פוליטיים הקשורים למשבר סביב גרינלנד והיחסים עם אירופה, ואז נוכל לדעת מה כוונותיו.

אני מניח שבהזדמנות זו הוא גם ינסה להרגיע את השווקים שירדו בשלישי בגלל המשבר שיצר. בכל מקרה הוא לא ירצה למשוך משבר זה זמן רב כי בנובמבר השנה יתקיימו בחירות האמצע לקונגרס ומשבר כזה יכול להכביד על הכלכלה האמריקאית וכמובן על המצביעים עצמם. הדבר יפגע במפלגה הרפובליקנית ובסיכוייה לשמור על הרוב בבית הנבחרים ובסנט.

לכן לכל מי שרוצה למכור חלק מהתיק בהנחה שהירידות יתחזקו או רואה בירידות הזדמנות כניסה לשוק במחירים נוחים, אני מציע להמתין לדבריו של טראמפ הערב, ולראות לאן הוא חותר ואילו דברים יאמר. לדעתי הוא ינסה להרגיע את השווקים.